כל הכתבות

רוב ההורים מרגישים חסרי אונים מול בריונות ברשת. הנה מאיפה מתחילים

כשהבת של שנטל אלם התחילה לסבול מבריונות, בבית הספר וברשת, היא הניחה שיש דרך ברורה: קודם בית הספר, ואם צריך, המשטרה. במקום זה, כפי שסיפרה האם האוסטרלית לאתר news.com.au, המשפחה נתקלה בקיר אחרי קיר. בית הספר שלח אותם למשטרה, והמשטרה שלחה אותם בחזרה לבית הספר. “מה שלמדתי מהר מאוד זה שאין תשובות”, אמרה.

הבת שלה, שמאובחנת עם ADHD ואוטיזם, עברה בית ספר כדי להתחיל מחדש. תוך שבוע, הבריונים מבית הספר הקודם כבר יצרו קשר עם תלמידים בבית הספר החדש. “לא הייתה לה שום הפוגה”, אמרה אלם. בסוף, אחרי ששוטרת נוער אמרה למשפחה שהבת לא יכולה לחזור לשם “אפילו ליום אחד נוסף”, היא סיימה את התיכון בלימודים מרחוק.

הסיפור הזה יכול היה לקרות בירושלים, בבני ברק, בלונדון או בניו יורק. הטלפונים, האפליקציות וקבוצות הוואטסאפ זהים בכל מקום, וכך גם תחושת חוסר האונים. אבל להורים יש יותר שליטה ממה שנדמה, והיא מתחילה במה שיכול להגיע למכשירים של הילד.

הורים לא יודעים לאן לפנות

דו״ח בטיחות דיגיטלית שהזמינה חברת Optus שאל הורים ומטפלים באוסטרליה איך הם מתמודדים. התשובות יישמעו מוכרות להורים בכל מקום:

• 60% מרגישים חסרי אונים לעצור בריונות ברשת.
• 90% לא יודעים לאן לפנות כדי למצוא כלים לשמירה על הילדים ברשת.
• רק 9% יודעים בדיוק באילו משאבים להשתמש. ל-67% יש רק מושג כללי, ו-24% לא היו יודעים מאיפה להתחיל.
• רק 40% בטוחים עד כמה העולם המקוון של הילדים שלהם בטוח.
• רק 45% חושבים שבתי הספר עושים עבודה טובה בשמירה על הילדים ברשת.

והבעיה גדלה מהר. סקירה ממשלתית משנת 2025 על בריונות בבתי הספר באוסטרליה מצאה שיותר מתלמיד אחד מכל ארבעה בכיתות ד׳ עד ט׳ סובל מבריונות באופן קבוע. היא גם מצאה שהדיווחים על בריונות ברשת עלו ב-455% בחמש שנים, ו-53% מבני הנוער אומרים שחוו בריונות ברשת.

מומחה ההורות ד״ר ג׳סטין קולסון אומר שבריונות ברשת קשורה לחרדה, דיכאון, סירוב ללכת לבית הספר, שינה גרועה, ובמקרים הקשים ביותר גם לפגיעה עצמית. “קשה לפקח עליה כי היא נעשית בסתר. היא בלתי פוסקת. אין ממנה מנוחה”, אמר.

למה המעבר לבית ספר אחר לא עזר

הפרט בסיפור של אלם שצריך להדאיג כל הורה הוא כמה מהר הבריונות עקבה אחרי הבת שלה. בית ספר חדש, מורים חדשים וחצר חדשה לא שינו דבר, כי הבריונות מעולם לא הייתה בבית הספר. היא הייתה בטלפונים.

לכן התגובות הרגילות כל כך הרבה פעמים לא מספיקות:

• בית הספר יכול לטפל רק בחלק. הודעות שנשלחות באחת עשרה בלילה מחדר שינה בצד השני של העיר נופלות בין האחריות של בית הספר לאחריות של המשטרה, בדיוק הפער שאלם נפלה אליו.
• הדיווח מגיע אחרי הנזק. עד שפוסט יורד, כבר ראו אותו, צילמו אותו והפיצו אותו.
• הגבלות גיל לא מגיעות לשם. מדינות מכניסות הגבלות גיל לרשתות החברתיות, אבל הן חלות על חשבונות בכמה פלטפורמות גדולות. קבוצות צ׳אט, צ׳אט במשחקים והרבה אפליקציות קטנות נשארות בדרך כלל מחוץ להן. אנחנו מסבירים למה בכתבה איסור רשתות חברתיות לילדים: למה החוק לבדו לא יגן על הילד שלכם.

כל זה לא אומר שלא צריך לדווח. זה אומר שדיווח לא יכול להיות התוכנית היחידה.

סימני האזהרה, ואיך לחסום אותם

ד״ר קולסון אומר שלמרחבים המסוכנים יותר יש כמה מאפיינים משותפים: “אנונימיות, הודעות נעלמות, הודעות פרטיות פתוחות עם זרים וצ׳אט חי”. הוא מציין את סנאפצ׳ט, קבוצות באפליקציות מסרים וצ׳אט בתוך משחקים כמקומות שבהם רוב הבעיות מתרחשות. הוא גם אומר שגורמי אכיפה חוזרים ואומרים לו שרובלוקס “עדיין בעייתית למרות השינויים האחרונים”.

אתם לא יכולים לפקח על הפלטפורמות האלה, אבל אתם יכולים להחליט אם הן יגיעו לבית שלכם. ShomerDNS פועל על הבירור שכל מכשיר עושה לפני שאפליקציה או אתר נטענים. אם שירות חסום, הוא פשוט לא מתחבר, לא משנה איזו אפליקציה פתוחה ומי מחובר. זה נותן להורים כמה אפשרויות מעשיות:

• חסמו אפליקציות של הודעות אנונימיות. אם הילד שלכם מותקף דרך אפליקציה של שאלות אנונימיות או “שלחו לי הודעה סודית”, חסמו אותה. שום הודעה נוספת לא תגיע.
• חסמו צ׳אט עם זרים. הרבה אתרי צ׳אט אקראי וצ׳אט עם זרים כבר נחסמים בסינון של ShomerDNS, ואת אלה שהוא מפספס אפשר להוסיף מיד לרשימת החסימה שלכם.
• חסמו את רובלוקס או את סנאפצ׳ט. עם VPN אישי ורשימות היתר וחסימה משלכם, אפשר לחסום כל אחת מהן תוך שניות, ולבטל את החסימה באותה מהירות אם תשנו את דעתכם.
• השאירו את מה שהמשפחה צריכה. אותן רשימות מאפשרות להשאיר את הוואטסאפ לקבוצה המשפחתית, או את אפליקציות הלמידה של בית הספר, בזמן שכל השאר נשאר חסום.

מה סינון לא יכול לעשות

ShomerDNS לא יכול למנוע מחבר לכיתה לכתוב משהו אכזרי בקבוצה באפליקציה שהתרתם, והוא לא יכול לגלות לכם מי עומד מאחורי חשבון אנונימי. בשביל זה, העצות שאלם למדה בדרך הקשה מתאימות לכל מקום:

• נהלו תיעוד מדויק. צלמו מסך ותעדו כל הודעה, שם משתמש, תאריך, שעה ואירוע לפני שאתם חוסמים משהו. תצטרכו את זה מול בית הספר, המשטרה והפלטפורמה.
• הכול בכתב. קבעו עם המנהל לוחות זמנים ברורים בכתב, ובקשו מספר תיק או אסמכתא בכל פעם שאתם מתלוננים במשטרה.
• דווחו, ואז הסלימו. דווחו קודם לפלטפורמה. בישראל אפשר לפנות גם למוקד 105, המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, שמטפל בפגיעה בילדים ברשת ופועל מסביב לשעון.
• דעו שיש דרכים אחרות. בית הספר הרגיל הוא לא האפשרות היחידה. יש מסגרות לימוד גמישות ולימודים מרחוק אם ילד צריך לצאת.
• קבלו תמיכה. ער״ן, העזרה הראשונה הנפשית, זמין בטלפון 1201 לילדים, לבני נוער ולהורים. אם ילד נמצא בסכנה מיידית, התקשרו למשטרה ב-100.

אלם גם מבקשת מההורים לא לשכוח את הילדים שמבצעים את הבריונות: “אנשים פגועים פוגעים”. במסורת היהודית, אונאת דברים, פגיעה באדם במילים, נחשבת חמורה לא פחות מאונאת ממון. ההגנה על ילדים מפניה דורשת הבנה ושיחה, וגם בחירה זהירה של מה שמגיע לבית שלכם.